כאב וכאב כרוני
הבהרה חשובה:
הכתוב במאמרים כאן נכתב על סמך הספרות המקצועית הקיימת והניסיון המצטבר של הכותב. אין להסתמך על הכתוב בהם כתחליף לטיפול ולא מומלץ לבצע את העיצות והתרגילים המוזכרים בהם, בכללותם או בחלקם, ללא בדיקה רפואית מלאה ובעצה אחת עם גורם טיפולי מוסמך. העושה זאת, עושה זאת על דעתו בלבד והכותב והאתר מסירים מעצמם כל אחריות לתוצאות המעשים.
כאב הוא לא תחושה
כל מי שסובל מכאב חושב על הכאב המייסר אותו. לפעמים המחשבות מתמקדות בסיבה לכאב, לעיתים באופי הכאב ולפעמים בדאגה- מה יהיה? האם עצרתם פעם לחשוב איך קורה שאנחנו מרגישים כאב? איך קורה שכאשר אני נתקל בפינה של שולחן אני מרגיש כאב חד אבל כשכואב לי הגב לכאב יש אופי של תחושת שריפה? פעמים רבות וודאי ראיתם את הביטוי "חווה כאב" בצורה זו או אחרת. מבחינת התהליכים המתרחשים בגוף הביטוי הזה הרבה יותר מדויק מהביטוי "חש כאב". הסיבה נעוצה בתהליכים המדהימים שמייצרים את חווית הכאב והחוויה הזו מתרחשת- לא ברגל, בכתף או בגב, אלא במוח.
כיצד הגוף מרגיש את העולם הסובב אותנו
כל ארוע שמתרחש בגוף יכול להפוך לתחושה אותה נרגיש. לדוגמא, מגע המגבת על הגוף אחרי מקלחת או חיבוק מאדם אהוב. בשני המקרים המגע והלחץ מתורגמים על ידי העצבים למסרים חשמליים המועברים אל חוט השדרה ומשם אל המוח. העצבים דומים במידה מסוימת לרשת הטלפון הסבוכה ביותר שאתם יכולים לדמיין (ראו איור מס' 1). העצבים נמצאים בכל הגוף וישנם עצבים שונים לתחושות שונות, יש כאלו שיגיבו ויעבירו תחושת מגע, יש אלו שאחראיים על תחושת לחץ ויש עצבים נפרדים שתפקידם לאתר סכנה. כל מסר מועבר בסופו של דבר אל המוח שם יתורגם לתחושה שתורגש. בפרק זה נעסוק בעיקר בהעברת איתותי סכנה מהגוף.
איור מס' 1: מיליונים רבים של תאי עצב, הנקראים נוירונים, המחוברים ביניהם במיליארדי קשרים, מרכיבים את מערכת העצבים והמוח."
מערכת הכאב בגוף
במקור מטרתה של מערכת הכאב היא לאותת למוח שחלק מהגוף נמצא בסכנה בגלל נזק אמיתי או נזק אפשרי. זו גם הסיבה שאנחנו מאומנים מלידה (באופן רפלקסיבי) להגיב מיד לכאב ולחפש דרך בריחה. בכל מקרה, אם יש נזק או אפשרות לנזק לאיזור מסוים בגוף, אותם עצבים שאחראים על איתור הסכנה יעבירו את המידע "סכנה, סכנה" אל המוח. המוח, לאחר שיפרש את האותות צריך להחליט האם להדליק את האזעקה, כלומר ליצור כאב, או לא להדליק את האזעקה. מאותה סיבה בדיוק עצות כמו שאולי שמעתם. מערכת העצבים שאחראית על כאב היא בעלת יכולות מופלאות. אחת היכולות האלו היא היכולת להגיב באופן מוגבר לגירויים פשוטים שלא גורמים באמת לסכנה לגוף. כל מי שנצרב פעם בשמש בחוף הים מכיר את התחושה המכאיבה שמעורר כל מגע באיזור השרוף, והרי ברור שנגיעה כזו לא יוצרת נזק, אז מדוע מתעוררים איתותי סכנה המתורגמים במוח לכאב? הסיבה לכך היא שהעצבים בעור הצרוב מהשמש פיתחו רגישות מוגברת ומגיבים עכשיו גם במצבים שהעור והגוף לא נמצאים בסכנה. התהליך הזה, שנקרא סנסיטיזציה או ריגוש של מערכת הכאב, יכול להתרחש בכל מקום בגוף- בצוואר, בכתף, בגב או בברך והמשמעות שלו היא שאתם חווים יותר כאב מהאיזור. אלא שעכשיו הכאב כבר לא קשור באופן ישיר לנזק או בעיה ברקמות הגוף. הכאב הזה, שהוא אמיתי ומציק, בדיוק כמו כאב בגלל מכה ברגל, כבר לא בהכרח מאותת על סכנה אלא מראה על רגישות גבוהה מהרגיל של מערכת העצבים של הכאב. התהליך הזה מתרחש אצלכם באותם איזורים בהם הכאב נמשך זמן רב או לאחר פגיעה חדשה שגרמה לנזק במקום מסוים (כמו צריבת העור בשמש). התהליך הזה יכול להתחיל זמן קצר אחרי הפגיעה אך ככל שהכאב נמשך זמן רב יותר כך התהליך יכול לצבור תאוצה. כלומר, כאב המגיע מגב או ברך שכואבים כבר זמן רב אינו בהכרח מאותת על סכנה או נזק למקום!
הכאב במערכת העצבים המרכזית:
בחלק הקודם נגענו בתפקודה של מערכת העצבים המפוזרת בכל הגוף. מטרתה של מערכת עצבים זו היא העברת המסר מהגוף אל מערכת העצבים המרכזית הכוללת את חוט השדרה (הנמצא בתוך עמוד השדרה) והמוח עצמו (מה שיושב בתוך הגולגלת- אבל את זה כבר ידעתם...). כל תחושה שמועברת על ידי מערכת העצבים בגוף אינה מורגשת כלל עד שהיא מגיעה אל המוח. רק כאשר המוח יפענח את המסר האדם ירגיש משהו. כאב אינו יוצא מהכלל מהבחינה הזו אבל הוא מורכב יותר מכל תחושה אחרת.
מחקרים מהשנים האחרונות מאפשרים למדענים להציץ אל תוך פעילות המוח בעת פענוח המסרים המגיעים כתוצאה מגירויים שונים בגוף (מחקרים בעזרת סוג מיוחד של MRI). מה שמראים מחקרים אלו הוא שכאשר יש מגע בעור באזור מסוים בגוף והיתות הזה מועבר אל המוח, מגיב אזור קטן וממוקד יחסית של המוח.
כאשר מאותתים העצבים שאחראיים על גילוי סכנה, והאותות מגיעים אל המוח הם מהדהדים ומפעילים כמעט את כל המוח. האזורים של המוח המגיבים למסר המועבר מהגוף אינם רק איזורים האחראיים על תחושה, אלא גם אזורים האחראיים על רגשות, על תנועה, על חשיבה, על זיכרון ועל מוטיבציה. . מאותה סיבה בדיוק עצות כמו שאולי שמעתם "להתגבר על הכאב" או " ללמוד לחיות עם זה" אינן באמת אפשריות או מועילות.
ייתכן שבשלב זה אתם תוהים למה אני מבלבל לכם את המוח עם כל הסיפורים האלו של המוח...הסיבה היא שהחלקים של המוח שאחראיים על זיכרון, רגש וחשיבה הם אלו שיקבעו כמה חמור הכאב שתרגישו ולא המסר שמגיע מהגוף. כפי שאמרנו, מטרתו המקורית של כאב היא להתריע בפני המוח, האחראי על כל דבר שאנו עושים ומרגישים, שהגוף נמצא בסכנה. לפיכך משהתקבלו מסרים כאלה במוח הוא חייב לשפוט איזו סכנה זו ועד כמה היא חמורה, מה שיפעיל את החלקים האחראיים על מחשבה ומודעות. סכנה גם תפעיל את החלקים של המוח האחראיים על מתן פקודות לשרירים כדי להכין אותם לפעולה וליציאה מהסכנה. סכנה גם מפעילה אוטומטית רגשות כגון פחד, התרגשות, חשש ועוד.
כאשר חלקים אלו במוח מופעלים שוב ושוב על ידי כאב הם הופכים רגישים יותר ונוטים להכנס לפעילות יתר, בדיוק כפי שתארתי לגבי מערכת העצבים ההיקפית בגוף. עלייה כזו ברגישות גורמת לבלבול גדול במוח והוא פחות מסוגל להבחין בין מצבי סכנה אמיתיים לבין מצבים שאינם מסוכנים. התוצאה היא עלייה בסבל ובכאב של מי שסובל מכאב כרוני כזה. אבל עלייה זו בכאב אינה מצביעה על נזק או סכנה אמיתיים.
חשוב להדגיש כי בוודאי שישנם מצבים בהם אדם הסובל מכאב כרוני יכול להרגיש כאב בגלל סכנה או נזק אמיתיים לאזור הפגוע או לאיזורים אחרים בגוף. הכוונה בכל מה שנכתב אינה לטעון שכל כאב בכאב כרוני מקורו ברגישות המוגברת של מערכת העצבים ההיקפית ושל המוח. איך מזהים מצבים כאלה?
אם הייתה טראומה (נפילה, מתיחה רצינית וכו') לאיזור מסוים בגוף.
אם עשיתם פעילות מאד אינטנסיבית שהיא במאות אחוזים יותר ממה שאתם מורגלים לעשות ביום יום.
כדי למנוע אפשרות של נזק שלא יטופל כראוי אני ממליץ לכם לגשת להבדק אם יש לכם ספק. מומלץ להבדק אצל רופא המכיר אותכם או על ידי רופא המתמחה בכאב כרוני על מנת שיוכל להבדיל בין הכאבים הכרוניים הנובעים מרגישות מוגברת של מערכת העצבים לבין כאב הנובע מנזק.
רגשות ומחשבות הם חלק בלתי נפרד מכאב כרוני
ארגון הבריאות העולמי מצביע על כך שאחד מכל חמישה אנשים בעולם המערבי סובל מכאב כרוני. אתם לא לבד !!! כל מי שחווה כאב, ובמיוחד כאב משמעותי או מתמשך, מנסה לחשוב על מהות הכאב או הסיבות לו. מחשבות אלו באופן טבעי גם מעוררות רגשות. בנוסף, הסבל שגורם הכאב גורם לעיתים רבות לעצב, כעס, בידוד חברתי, הפחתה בהשתתפות בפעילויות שאתם אוהבים. ואכן מחקרים רבים מראים כי אנשים הסובלים מכאב כרוני סובלים גם מדיכאון, ירידה בזכרון, פגיעה באיכות החיים, בידוד חברתי ועוד.
אחת לכמה זמן, עולה בתקשורת סיפור על אדם שנפגע פגיעה רצינית והגיע לבית החולים בעצמו וללא סיוע. כולם מכירים את התמונות בסרטי הפעולה בהם מישהו נפגע ומסתכל על הדם במבט מופתע ולא מבין מאין הוא בא. אם תשאלו חיילים שנפגעו בקרב רבים יספרו שברגעים הראשונים לאחר הפגיעה באמת אין כאב. כיצד זה יכול להיות?
בזמני סכנה רצינית, התרגשות או מצבי ריכוז עמוק, המוח מסוגל לנטרל את הכאב. יש במוח חלקים שזה כל תפקידם- להשקיט את מסרי הסכנה העולים מהעצבים אל המוח. חלקים אלו מופעלים על ידי אותם חלקים של המוח שאחראיים על מודעות, זיכרון, ובעיקר על ידי רגשות.
אני לא מנסה להגיד שמי שסובל מכאב כרוני יכול פשוט "לכבות את הכאב" אם הוא רק יתרכז מספיק. כמובן שזה לא אפשרי, אבל לא בגלל שהמוח לא יכול אלא בגלל שהמוח כבר כל כך מאומן להרגיש ולהעצים כאב שהוא קצת "שכח" שיש לו גם יכולת להפחית כאב.
הכאב במערכת העצבים המרכזית:
ישנן מספר טכניקות שיכולות להפחית את הכאב. חשוב להבין, מדובר בגיוס מנגנונים טבעיים של הגוף, ללא תופעות לוואי, ללא ניתוחים וללא לחכות בתור. אתם למען עצמכם, ומניסיוני, אתם יכולים לעזור לעצמכם יותר טוב מכל אדם אחר. לא מדובר בתהליך קל ופשוט או בתהליך מהיר, אבל אם עד היום לא מצאתם פתרון טוב לכאב שלכם- אין לכם מה להפסיד.
התנהגות במצבי כאב קובעת את המשך הכאב:
כדי להבין כיצד ניתן לצאת ממעגל הכאב והסבל צריך להבין קודם את המאפיינים של רבים מהאנשים הסובלים מכאב כרוני. כפי שניתן לראות באיור, כאשר יש כאב הוא מעורר בהכרח מחשבות ורגשות. ישנם אנשים שלא מאוימים מהכאב במידה קיצונית אלא מתמודדים איתו באופן פעיל על ידי תפקוד (צד ימין של האיור). התנהגות כזו מובילה לשיפור.
לעומתם, מצד שמאל של האיור, ישנם אנשים שמאד מאוימים מהכאב. עבורם הכאב הוא משהו שקשה מאד להתמודד איתו והוא מעורר רגשות ומחשבות שליליות רבות. זהו דפוס תגובה שנקרא קטסטרופיזציה (כלומר להפוך לקטסטרופה). דוגמא למחשבות השליליות הן פחד מהכאב ומהתגברותו, פחד מתנועה שתגרום לכאב או לפגיעה להחמיר. כפי שראינו בחלקים הקודמים, מחשבות אלו מעוררות את חלקי המוח ומערכת העצבים שאחראיים על חווית הכאב והופכים אותן ליותר יעילים. מי שכל הזמן מפחד מהכאב ומהחמרה של הפגיעה יוריד באופן טיבעי את רמת הפעילות שלו ויפסיק פעילויות שעשה ומהן נהנה בעבר. התגובה הכמעט טבעית למהלך כזה היא דיכאון (או רמה משמעותית של עצב ומחשבות רבות על איך הייתי לפני חודשים ואיפה אני עכשיו) ומגבלה תפקודית. אם אדם שמתנהג כך כבר זמן רב ינסה לעשות פעילות שאינו רגיל לה, הוא יחווה כאב. אבל עכשיו כאב זה אינו בהכרח בגלל החמרה של הפגיעה אלא בגלל חולשה של השרירים עקב חוסר פעילות ובגלל רגישות גבוהה של מערכת הכאב. מבחינתו של אותו אדם הוא מוכיח לעצמו שאכן אסור לו להיות פעיל והוא אומר לעצמו " ניסיתי ללכת/לעשות קניות/להרים את הנכד והנה יש לי כאב שאומר לי שזה גורם לי לנזק". מדוע יחשוב אותו אדם שהכאב הזה נגרם בגלל נזק? כי הוא מורגל לחשוב על הכאב בצורה קטסטרופית."
המסקנה מכל העניין הזה היא שכדי לשבור את מעגל הכאב צריך לעשות יותר פעילות. אבל איך אפשר לעשות פעילות אם היא מעלה את הכאב?
ראשית, ברגע שמבינים שכאב יכול לנבוע לא רק מנזק אלא גם מרגישות של מערכת הכאב ומיכולת פחותה של כל האיזור הכואב להתמודד בשלווה עם עומס של פעילות שגרתית, הכאב כבר פחות מאיים. אם הכאב פחות מאיים ואתם מסוגלים לחשוב שעשיתם פעילות שמצד אחד קצת העלתה את הכאב אבל מצד שני עשיתם משהו למען עצמכם, צעד בכיוון ההחלמה,תוכלו להכניס לפעולה את המערכות המוח שמפחיתות כאב. נסו לתת משמעות אחרת לתחושה הלא נעימה שהפעילות גורמת. במקום לחשוב עליה במונחים של "אוי ואבוי" נסו לחשוב עליה כמשהו שמבשר שיפור שיבוא אם רק תתמידו.
שנית, יש לדרג את מידת הפעילות שאתם עושים. חלק מהאנשים הסובלים מכאב כרוני נוטים לבצע פעילות "עד הסוף" תוך התעלמות מהכאבים בדרך. אחר כך, כל כך כואב להם, שלמשך מספר ימים הם נמנעים מפעילות באופן כמעט מוחלט. כדי להתחיל להשתפר אני מציע לכם לבחור 2-3 פעולות שאתם אוהבים וחשוב לכם לחזור אליהן. מידדו על פני מספר ימים את כמות הזמן הממוצעת שאתם יכולים לבצע את הפעילות שבחרתם עד לרמת הכאב בה כבר הייתם מעדיפם לעצור את הפעילות (שימו לב: עד שהכאב גורם לכם לחשוב שכדאי לעצור לא עד שהכאב מכריח אותכם לאיזו אפיסת כוחות). קחו ממוצע של כמות הזמן של כל פעילות ובצעו את הפעילות הזו יום יום לפי הזמן שהגדרתם ולא על פי כאב. כל שבועיים נסו להוסיף לזמן ביצוע הפעילות 15% יותר זמן.
שלישית, העזרו בתרופות נגד כאב לאחר התייעצות עם הרופא שמטפל בכם. פגשתי אנשים רבים הסובלים מכאב כרוני שלא רוצים לקחת תרופות כדי לא להכניס לגוף כימיקלים או כי הם לא רוצים "להיות חלשים". התוצאה היא שהם חווים יותר כאב, סובלים יותר, ומתפקדים פחות. כפי שכבר הסברתי, לחוסר פעילות יש מחיר משמעותי גם כן. לכן, אני תמיד ממליץ לאנשים, חישבו על לקיחת תרופות כך: אני לוקח תרופות בשביל התפקוד שלי !!! (לא בשביל הכאב שלי !!!)
רביעית, העזרו באנשי מקצוע שיעזרו לכם עם ההתמודדות הגופנית והרגשית. מיצאו מישהו שאתם סומכים עליו ושיודע לטפל בכאב כרוני תוך התייחסות לאדם ולתפקוד. אני ממליץ על פיזותרפיסטים המתמצאים בתחום הטיפול בכאב כרוני כיוון שהם יודעים להתייחס גם לתחום הגופני-תיפקודי וגם לתחום הרגשי. לפעמים צריך גם להעזר באיש מקצוע מהתחום הרגשי-נפשי. על תפחדו מזה, לגשת לטיפול כזה מראה על כח רצון ואומץ. לא פשוט להבין שעד היום ניסיתם להתמודד בעצמכם, מילאתם אחרי עצות הרופא, שמרתם היטב על הגוף, וכנראה שלא הגעתם לתוצאות הרצויות. צריך להיות אמיצים כדי לבקש עזרה!
לסיכום, חזרה מדורגת לפעילות, חשיבה חיובית על הכאב, העזרות באנשי מקצוע ובתרופות בעד התפקוד, הם צעדים ראשונים ליציאה ממעגל הכאב. צריך לזכור, ככל שאתם חווים כאב ממושך יותר וככל ששינתם יותר את אורחות חייכם על מנת להמנע מהכאב, כך סביר שייקח זמן רב יותר לחוש בתוצאות. עם זאת, המשך ההפחתה בפעילות והניסיון להמנע מהכאב רק ימשיכו את מעגל הכאב והסבל.
תשומת-דעת- Mindfulness- חוויה ללא שיפוט:
אחד הדברים החשובים שניתן לעשות הוא לחוות את הגוף שלכם מבלי לשפוט את התחושות המגיעות ממנו. כיוון שהכאב ממושך ומשמעותי המוח שלכם רגיל לנתח כל תחושה המגיעה אליו מהגוף בכלים שיפוטיים: האם התחושה הזו מבשרת על החמרה בכאב? האם המאמץ הזה היה מאמץ יתר? האם זה טוב לי או רע לי? חלק מתהליכי השיפוט האלו אינם מודעים, אבל מתרחשים כל הזמן. שיפוטיות זו מעוררת גם את חלקי המוח המשתתפים בחווית הכאב. לכן יש לאמן את המוח לקבל תחושות מהגוף מבלי לשפוט אותן ולנתח אותן כל הזמן. כיצד עושים זאת?
נסו למצוא עשר דקות ביום של רגיעה. שבו בחדר שקט ועיצמו עיניים. נסו להתרכז בתחושה שאינה כאב. פעמים רבות מומלץ להתרכז בנשימה, כי היא תמיד שם והיא לא קבועה, פעם שואפים, פעם נושפים, הפסקה..... אם זה לא הולך, אפשר להתרכז בחלק של הגוף, לדוגמה באחת מכפות הידיים. נסו להרגיש כל אצבע בנפרד, אחר כך את גב כף היד ואחר כך את כף היד. החשוב הוא לנסות רק להרגיש את מה שבחרתם בו מבלי לנסות לפרש האם התחושה היא נעימה, או האם התחושה היא טובה. פשוט להיות נוכחים ברגע בכל תשומת הלב והריכוז שאתם יכולים לגייס מבלי לתת לזה משמעות של טוב או רע.
כל מי שניסה זאת יודע שתוך שניות המחשבה בורחת לדברים אחרים. זה נורמלי וטבעי, אל תשפטו את עצמכם. סיימו את הדבר שעליו חשבתם, ובעדינות וחמלה, החזירו את תשומת הלב לנשימה.
זו מיומנות חשובה שלעיתים לוקח זמן לרכוש. עם זאת, זו מיומנות שמי שרוכש אותה יכול להתקדם כברת דרך משמעותית בדרך ליציאה ממעגל הכאב והסבל. ישנם מחקרים רבים שמראים שתרגול של מיינדפולנס מפחית את הסבל מחווית הכאב, משפר איכות חיים, ואפילו משפר לחץ דם, מערכת חיסונית ועוד תועלות רבות.
ניתן לאמץ את הטכניקה הזו גם לתחומים אחרים של החיים. לדוגמא, אם אתם הולכים ברחוב, נסו להתרכז בתחושה של הרוח על פניכם או בקולות שיש מסביבכם מבלי להחליט אם זה טוב או רע נעים או לא נעים. רק להיות בתשומת-דעת לתחושה עצמה. מיינדפולנס הוכחה ככלי חשוב בהתקדמותם של אנשים הסובלים מכאב כרוני.
